קצת קשה להאמין, אבל במשך שנים עריכת תמונות ברמה מקצועית הייתה משימה די מורכבת.

אבל אז נכנסו לחיינו יישומים כמו "בזארט: עריכת תמונות וסרטונים” ואפשרו לכולם לשדרג את התכנים שלהם - וליצור פיד Instagram מושלם על הדרך.

"בזארט", יישום זוכה פרסים לעריכת תמונות וסרטונים שהוקם בישראל, הוא אמנם מרשים ומלא דמיון, אבל ממש לא קשה לתפעול. השילוב של טכנולוגיה מעולה ועיצוב מושלם לא אמור להפתיע, לאור הרקע של המייסדת השותפה, גילי גולנדר.

"כשהייתי ילדה, רציתי להיות מעצבת אופנה", מספרת גולנדר. "אבל בגיל 12, אבא שלי קנה לי את המחשב הראשון שלי ופיתחתי אובססיה לטכנולוגיה. מאז אני מחפשת דרכים לשלב את שני העולמות האלה שלכאורה נראים שונים מאוד".

במבט לאחור, נראה שגולנדר נועדה להיות מייסדת-שותפה של יישום לעיצוב גרפי, אבל למעשה זה לא תמיד היה ברור. "כשהתחלתי לבדוק אוניברסיטאות, חיפשתי משהו שנוגע בשני התחומים, אבל עוד לא היה דבר כזה. הבנתי שיהיה יותר קל להתחבר לצד האומנותי מאוחר יותר והלכתי ללמוד מדעי המחשב ועסקים".

“אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בתור מפתחת, אבל משהו עדיין היה חסר. רציתי להשתמש יותר בצד היצירתי שלי. עברתי לצוות חוויית המשתמש והתחלתי ללמוד לתואר שני בהנדסת גורמי אנוש".

"ב‑2011 ילדתי בפעם השלישית והחלטתי להתמסר לגמרי לעולם העיצוב. עזבתי את העבודה בהייטק והתחלתי לעבוד בתור עורכת אופנה במגזין".

אבל לא זאת הייתה התפנית הגדולה ביותר בקריירה של גולנדר.

"במהלך חופשת הלידה שלי, הכרתי דרך חברים את מי שהפכו להיות המייסדים השותפים של "בזארט”: סטס גופרמן, אורי קוגן ודרור יפה. היה להם רעיון להמציא מחדש את קטלוג האופנה המודפס ולהעביר אותו למכשירי iPad, מה שיאפשר לאנשים לקנות אונליין.

"אהבתי את הרעיון ואחרי זמן קצר התקבלנו לחממה של סטרטאפים בניו יורק. הייתי צריכה לקבל החלטה נוספת – להמשיך במשרה שלי בתור עורכת אופנה או לעבוד ב"בזארט" במשרה מלאה. החלטתי לנסוע לניו יורק".

לא רק הקריירה של גולנדר עברה שינוי. “חשבנו שאנחנו יוצרים קטלוג אופנה עם תוכן מבוסס-משתמשים אבל בסוף יצא לנו יישום לעריכת תמונות", היא אומרת.

"בהתחלה, היישום שלנו איפשר לאנשים לשוטט ב‑Pinterest, לקחת משם תמונות שהם אוהבים ולערוך אותן בקנבס שיצרנו. אבל ברגע שפרסמנו את היישום, הבנו שאנשים עושים בו שימוש אחר לגמרי – הם יצרו הדמיות של עיצוב פנים, כרטיסי ברכה לימי הולדת ואפילו יצירות אמנות".

גולנדר והצוות שלה השכילו ללכת בעקבות המשתמשים. "הסימנים היו ברורים מכדי להתעלם מהם, ושינינו את המוצר לגמרי". זה עבד. "בזארט" הפך לסיפור הצלחה עולמי.

הצוות עדיין משדרג את היישום על בסיס פידבק מהמשתמשים. "אנחנו אפילו מתעדפים את המשימות שלנו בהתאם למשוב שאנחנו מקבלים”, היא מספרת. גולנדר אוהבת מאוד לשמוע איך היישום נוגע בחיי היום יום של המשתמשים. "מורה לחינוך מיוחד סיפרה לנו שהיא משתמשת ב"בזארט" כדי ללמד ילדים איך לבטא את עצמם. מישהו יצר איתנו קשר וסיפר ש"בזארט" עוזר לו לבטא את היצירתיות שלו, כחלק מתהליך שיקום ארוך".

אבל למרות המשוב המדהים מהמשתמשים, העתיד של היישום לא תמיד היה ודאי.

"בשלב מוקדם ניסינו לגייס מימון, אבל זה לא הלך", מסבירה גולנדר. "היה לא פשוט להציג יישום יצירתי עם מודל עסקי לא ברור. ב‑2017 הוספנו אפשרות של מינויים ליישום ב‑App Store וזה היה רגע מכריע מבחינתנו. זה אפשר לנו לנו להגדיל את החברה ולעשות הרבה יותר".

גולנדר הקימה סטארט אפ שמשלב בצורה מושלמת את האהבות הגדולות שלה, אבל הרגישה שלהרבה נשים אחרות אין בהכרח הזדמנות כזאת. ב‑2017 היא השיקה יחד עם חברה את "הסטארטאפיסטיות", פודקאסט שמתמקד במנכ"ליות בעולם הטכנולוגיה. "רצינו שנשים יבינו שהן יכולות להוביל יוזמות משלהן. זה חיוני לנשים, גם בתור דרך להגיע לעצמאות כלכלית וגם כדי להשפיע על ענף ההייטק”.

"בעיתונות תמיד מדגישים את העבודה של מייסדים גברים, ומייסדות סובלות מחוסר ייצוג רציני", היא אומרת. "החלטנו לראיין מייסדת בכל פרק, ותאמינו או לא, מעולם לא שאלנו איך הן משלבות משפחה וקריירה. במקום זה, דיברנו על הרעיונות שלהן, על האתגרים ועל השאיפות. הדברים שגברים נשאלים עליהם".

גם ב"בזארט", גולנדר שמה פוקוס על סיפורים של אנשים.

"בתקופות הסגר (בעקבות נגיף הקורונה) הרבה אנשים אמרו לנו ש"בזארט" הוא כמו אוויר לנשימה בשבילם, שבזכותו הם יכולים להמשיך ליצור או שהוא עוזר להם לקדם את העסקים הקטנים שלהם. לשמוע את הסיפורים האלה זו החוויה הכי עוצמתית. הם מזכירים לי למה אני עוסקת בזה".